צורת חישוב המס לשכירים

מדוע מס ההכנסה המנוכה בתלוש אף פעם לא משקף את שיעור המס השולי המופיע בתלוש? מדוע יש שינוי בסך מס ההכנסה המנוכה בין חודש לחודש? ואיך זה קשור להחזרי מס ולתאומי מס?

בקצרה

חישוב המס מבוצע בצורה שנתית, כל חודש בחודשו בצורה של גילום. במקרה של ריבוי מעסיקים, הפסקת עבודה או שינוי מהותי בשכר, יתכנו פערים בחישוב המס החודשי.

בשונה מהדעה הרווחת, מס לא מחושב בהסתכלות חודשית, אלא בהסתכלות שנתית. כלומר, על מנת להסיק מהו חישוב המס האמיתי עבור אדם, יש לבחון את סך הכנסותיו לאורך כל השנה, ולא מהי הכנסתו החודשית. כך, לדוגמא, אדם המשתכר 10,000 ש”ח בחודש במהלך 12 חודשים (הכנסה שנתית 120,000 ש”ח) יהיה חייב בשיעור מס גבוה יותר מאשר אדם המשתכר 10,000 ש”ח בחודש במהלך 6 חודשים (הכנסה שנתית 60,000 ש”ח).

הדבר כמובן מעלה את השאלה – אם חישוב המס הוא שנתי, כיצד יתכן שמנוכה מס מהשכר כל חודש בחודשו?

התשובה היא, שגם ניכוי המס החודשי, מבוצע בהסתכלות שנתית, ונסביר באמצעות דוגמא –

אדם החל לעבור אצל מעסיק בחודש ינואר והשתכר 10,000 ש”ח באותו החודש. על מנת לחשב את המס שיש לנכות מהשכר באותו החודש, יבוצע גילום (מעין הערכה תיאורטית) של מהי הכנסתו השנתית של אותו אדם, בהתבסס על הכנסתו נכון לאותו חודש. במקרה הזה, לאור העובדה שבחודש הראשון בשנה השתכר 10,000 ש”ח, ההערכה היא שעד לסוף השנה ישתכר 120,000 ש”ח (10,000 לחודש, כפול 12 חודשים). באותה נקודת זמן מחשבים מהו המס השנתי שיש לשלם בגין 120,000 ש”ח (לצורך פשטות החישוב, נניח שהמס הוא 12,000 ש”ח), ואת המס הזה מחלקים ב-12. כך, בדוגמא הזו, יוצא שעבור חודש ינואר, יש לנכות מהעובד מס בסך 1,000 ש”ח.

נמשיך בדוגמא ונתקדם לחודש פברואר – נניח שבמהלך החודש הזה אותו עובד נעדר הרבה מהעבודה והחודש שכרו עומד על 5,000 ש”ח. בעת חישוב המס לניכוי, המערכת תתחשב בסך ההכנסה מתחילת השנה כבסיס להערכת ההכנסה השנתית (ולא רק בהכנסה עבור חודש פברואר). כך, בדוגמא הזו, סך ההכנסות מתחילת השנה הנן 15,000 ש”ח (10,000 ש”ח בגין חודש ינואר ו-5,000 ש”ח בגין חודש פברואר). על מנת להעריך את ההכנסה השנתית הצפויה, נחלק את סך ההכנסה מתחילת השנה בכמות החודשים שחלפו מתחילת השנה (במקרה הזה – חודשיים) ונכפיל ב-12. כלומר, מתחילת השנה העובד השתכר בממוצע 7,500 ש”ח בחודש (15,000/2) וכשנכפיל ב-12 נגיע להכנסה שנתית חזויה של 90,000 ש”ח. לצורך הדוגמא, נניח שהמס בגין 90,000 ש”ח הנו 9,000 ש”ח ונחלק אותו ב-12, כך שיוצא שהמס החודשי שיש לנכות לעובד הנו 750 ש”ח.

יש כאן בעיה – בחודש ינואר נוכו לעובד 1,000 ש”ח עבור מס הכנסה, אבל נכון לחודש פברואר יש לנכות בכל חודש רק 750 ש”ח. מסיבה הזו, בתלוש השכר של חודש פברואר ניכוי המס יהיה 500 ש”ח בלבד (750 ש”ח בגין חודש פברואר, בקיזוז מול 250 ש”ח שנוכו ביתר בחודש ינואר). זהו למעשה מעין מנגנון איזון בחישוב ניכוי המס מהשכר, כך שהמס שמנוכה בכל חודש ישקף את סך המס שצריך לנכות בהסתכלות שנתית.

כך, נכון לחודש פברואר, במצטבר, העובד השתכר 15,000 ש”ח ושילם מס כולל של 1,500 ש”ח.

נרחיב את הדוגמא, ונניח שבמהלך חודש מרץ העובד עבד שעות נוספות והשתכר סך של 12,000 ש”ח. הכנסתו השנתית המצטברת נכון לאותו חודש הנה 27,000 ש”ח (12,000 ש”ח בגין חודש מרץ, 5,000 ש”ח בגין חודש פברואר ו-10,000 ש”ח בגין חודש ינואר). נחלק את הכנסתו המצטברת במספר החודשים שחלפו מתחילת השנה ונגיע לכך שהכנסתו החודשית הממוצעת הנה 9,000 ש”ח (27,000/3). את ההכנסה החודשית נכפיל ב-12, ונגיע להכנסה שנתית חזויה בסך 108,000 ש”ח. נניח שהמס החזוי בגין ההכנסה הזו הנו 10,800 ש”ח ונחלק אותו ב-12. כך, יוצא שהמס החודשי שיש לנכות לעובד הנו 900 ש”ח. כלומר, מתחילת השנה היה צריך לנכות לעובד 2,700 ש”ח מס הכנסה (900X3). עם זאת, אנחנו יודעים שנכון לחודש פברואר, נוכו במצטבר רק 1,500 ש”ח ולכן בתלוש השכר של חודש מרץ, ינוכה מס בסך 1,200 ש”ח (900 ש”ח בגין חודש מרץ, בתוספת 300 ש”ח שלא נוכו מספיק בחודשים ינואר-פברואר).

צורת החישוב הזו ממשיכה לאורך השנה, עד שמגיעים לחודש דצמבר, החודש האחרון בשנה, שבו למעשה אין צורך לבצע “הערכה” של ההכנסה השנתית, כי ההכנסה השנתית ידועה לנו (השנה הסתיימה) ולכן, מנגנון האיזון אינו נדרש כאן.

מכאן ניתן להסיק שעבור עובד שעבד 12 חודשים אצל מעסיק אחד, הפרשי המס “מתקנים את עצמם” בין התלושים לאורך השנה, כאשר התיקון האחרון מתבצע בתלוש השכר בחודש דצמבר.

פונטציאל להחזר מס

בהתבסס על הדוגמא הקודמת, יכולים להווצר מקרים שונים בגינם תווצר זכאות להחזר מס. הדוגמא הקלאסית, הנה מקרה שבו אדם מפסיק לעבוד במהלך השנה:

בדוגמא הקודמת, נכון לחודש מרץ העובד השתכר 27,000 ש”ח, ונוכה לו מס בכל חודש לפי הכנסה שנתית חזויה של 108,000 ש”ח. עם זאת, אם תחת הדוגמא הזו, העובד היה מפסיק לעבוד לאחר חודש מרץ, ולא עובד כלל אצל אף מעסיק לאורך כל השנה, הרי שהכנסתו השנתית הנה 27,000 ש”ח ולא 108,000, כלומר בפועל היה צריך לנכות לו משמעותית פחות מס. אם נניח שעל הכנסה שנתית של 27,000 ש”ח לא משלמים מס בישראל, הרי שסך של 2,700 ש”ח שנוכו מהעובד נוכו ביתר, ולעובד אין אפשרות לקבל אותן בחזרה במסגרת מנגון האיזון בתלושים, שכן לא מקבל תלושים נוספים מהמעסיק.

דוגמא נוספת, היא מקרה בו מתבצעת החלפת מעסיק במהלך השנה:

בהמשך לדוגמא הקודמת, שבה העובד השתכר בממוצע 9,000 ש”ח בחודש, נניח שבחודש אפריל החליף מעסיק שעתה משלם לו 15,000 ש”ח בחודש. במסגרת מנגון האיזון שתואר בפרק הקודם, המעסיק החדש לא יודע כמה העובד השתכר במהלך החודשים ינואר-מרץ (דבר שניתן לפתור באמצעות תיאום מס) ולכן בבסיס החישוב מניחים שהכנסתו החודשית מתחילת השנה זהה להכנסה אצל המעסיק הזה. כלומר, בחישוב המס תלקח בחשבון הכנסה שנתית של 180,000 ש”ח (15,000X12) במקום ההכנסה האמיתית, שהיא 162,000 ש”ח (27,000 ש”ח בגין חודשים ינואר-מרץ מהמעסיק הקודם, ו-135,000 ש”ח בגין חודשים אפריל-דצמבר מהמעסיק הנוכחי, שהם 15,000 ש”ח עבור 9 חודשים). זה מביא למצב שהמעסיק החדש מנכה יותר מדי מס מהעובד, ומנגנון האיזון לא עובד שכן, המעסיק החדש לא יודע על ההכנסות מהמעסיק הקודם.

פערים בחישוב המס יכולים להיות גם לשלילה:

יתכן שכתוצאה מצורת חישוב המס, ובהתאם להגדרות המעסיק במערכת השכר, מעסיק לא ינכה מספיק מס במסגרת תלושי השכר. בדוגמא שלנו, העובד השתכר 9,000 ש”ח בממוצע בחודשים ינואר-מרץ, ו-15,000 ש”ח בחודשים אפריל-דצמבר. בחלק מהמקרים, במסגרת ההגדרות במערכת, מעסיק יגדיר שהעובד לא השתכר מתחילת השנה כלל. כלומר, בדוגמא שלנו, למרות שההכנסה השנתית הנה 162,000 ש”ח (27,000 ש”ח בגין חודשים ינואר-מרץ מהמעסיק הראשון, ו-135,000 ש”ח בגין חודשים אפריל-דצמבר מהמעסיק השני), יתכן שהמעסיק השני יבצע חישוב לפי הכנסה שנתית של 135,000 ש”ח בלבד, כלומר, יניח שלעובד לא היו הכנסות מתחילת השנה, למעט המשכורת המתקבלת ממנו. הדבר כמובן גורם למצב שבו המעסיק מנכה פחות מס ממה שנדרש לנכות מהעובד ובמקרים כאלה, יתכן הפרש מס שלילי לאותה שנה. ניתן להתגבר על הקושי הזה באמצעות עריכת תיאום מס במעבר בין מעסיקים. ניתן לקרוא בהרחבה על תיאום מס במאמר שלנו הנוגע בנושא.

בחלק מהמקרים, במידה ולא בוצע תיאום מס, מס הכנסה מבצע הצלבת נתוני השכר הנמצאים אצלו ומזהה את הפערים הללו וכתוצאה מכך מועברת דרישה להגשת דו”ח עבור השנה הזו והשנים שאחריה.

פערים מהסוג הזה נפתרים במעמד הגשת דו”ח שנתי למס הכנסה (עבור שכירים, מכונה גם “בקשה להחזר מס”). בדו”ח השנתי למס הכנסה מצהירים על סך ההכנסות במהלך שנת המס, סך הניכויים והזיכויים המותרים לצורך מס ולמעשה חותמים את חישוב המס לאותה השנה באופן יזום. כך, מתגברים על פערי חישוב המס הנובעים מצורת חישוב המס לשכירים, ומבצעים חישוב תקין למס שנדרש היה בניכוי עבור אותה השנה. במידה ונוכה מס ביתר, מקבלים את ההפרש כהחזר. במידה ונוכה בחסר, מס הכנסה ידרוש לשלם את הסכום.

לקריאה על מקרים נוספים בהם תתכן זכאות להחזר מס והסבר בנוגע למימוש הזכות, ניתן לעיין במאמרנו הנוגע להחזרי מס.

לבדיקת זכאות להחזר מס ומימוש הזכאות, ניתן לעיין בעמוד השירות שלנו הנוגע להחזרי מס.

יש לכם שאלה? מוזמנים לפנות אלינו.