קרן פנסיה

בואו נדבר על אחד הדברים שפחות עוסקים בהם, למרות שהוא אחד הנושאים החשובים ביותר שעלינו לגעת בהם לאורך חיינו – קרן הפנסיה שלנו.

בקצרה

קרן הפנסיה עובדת בצורה של חיסכון – צבירה של סכומים לאורך תקופת העבודה, שמהווים הבסיס לחישוב הקצבה שתשולם עם ההגעה לגיל הפרישה.

במאמר שלפנינו נעסוק בקרנות הפנסיה החדשות עבור שכירים ועצמאים. האמור לא מתייחס:

• לפנסיה תקציבית
• לקרן פנסיה ותיקה
• לביטוח מנהלים
• לקופות גמל

בואו נתחיל.

פנסיה “חדשה”

מתקופת קום המדינה לא הייתה חובת הפרשה לפנסיה. אנשים היו מסיימים שנים ארוכות של העסקה, או עבודה כעצמאים ומגיעים לגיל פרישה כאשר אין בידיהם כל חיסכון או תשלום העומד לרשותם לקיים את חייהם בשנות הזהב, למעט קצבת האזרח הוותיק המשולמת על ידי המוסד לביטוח לאומי.

הדבר יצר מצב שבו האוכלוסיה המבוגרת נאלצה להתמך על ידי המדינה, דבר שגרם לאוכלוסיה ה”צעירה” לממן את מחייתה.

מתוך הצורך הזה אנו רואים את חוק פיצויי פיטורים שהרחבנו עליו במאמר נפרד, וכן את חובת ההפרשה לפנסיה, שהגיעה בהמשך.

כיום, חלה חובה להפריש סכומים לפנסיה לכל עובד שהחל עבודתו משנת 2008 ואילך, וכן חובה על עצמאים להפריש לעצמם סכומים לפנסיה, משנת 2017 ואילך.

חובת ההפרשה לשכירים

צו ההרחבה לפנסיה חובה קובע חובת מעסיק להפריש לפנסיה עבור כל עובד:

• מעל גיל 21 (עבור נשים – 20)
• שהשלים תקופת המתנה של 6 חודשי העסקה, או –
• שמבוטח בביטוח פנסיוני כלשהו, לאחר 3 חודשי העסקה, ברטרו

על המעסיק לנכות מהעובד (כלומר, להפחית מהנטו המשולם בתלוש) סכומים להפרשה לפנסיה וכן להוסיף סכומים מכיסו (שלעתים אינם מופיעים בתלוש השכר) לפי השיעורים הבאים:

• ניכוי מהעובד בשיעור שלא יפחת מ-6%.
• תשלום מעסיק לתגמולים (“פנסיה”) בשיעור שלא יפחת מ-6.5%
• תשלום מעסיק לפיצויים בשיעור שלא יפחת מ-6%.

השיעורים הללו חלים על שכרו של העובד, או על השכר הממוצע במשק, כנמוך מביניהם.

כלומר, בהנחה שהשכר הממוצע במשק הנו 11,730 ש”ח (נכון לינואר 2023), עבור עובד המשתכר פחות מהשכר הממוצע במשק (ברוטו), חלה חובה להפריש בשיעורים שנרשמו מתוך שכרו, ועבור עובד המשתכר יותר, חובת ההפרשה מחושבת לפי השכר הממוצע במשק.

זה מסביר לעתים את הפער שניתן לראות בתלוש השכר בין “שכר ברוטו” לבין “שכר מבוטח”, שכן מעל לרמת שכר מסויימת, לא חלה חובה לבטח את העובד בביטוח פנסיוני. במקרים רבים מעסיקים מבצעים הפרשות גם מעל לתקרת החובה להפרשה.

הסכומים מחושבים חודש בחודשו במסגרת חישוב תלוש השכר ומועברים לקרן הפנסיה מדי חודש. עם זאת, הנתונים בקרן הפנסיה מתעדכנים פעם בחודש, בסוף החודש, כלומר סכומים שהופרשו במהלך החודש ישתקפו באתר הקרן רק בחודש שלאחר מכן.

מכאן אנו רואים כי מתוך שכרו של עובד שכיר משולמים סך של 18.5% לטובת חיסכון (6% מנוכים משכרו של העובד, 12.5% מכיסו של המעסיק).

מה קורה עם הסכומים הללו? נרחיב על כך בהמשך.

דגש חשוב – תחת התנאים שנאמרו, ההפרשה לפנסיה הנה חובה ואי הפרשה מהווה עבירה על החוק. כמו כן, ניכוי פנסיה בתלוש שלא מועבר לקרן הפנסיה בפועל על ידי המעסיק, מהווה עבירה פלילית!

חובת ההפרשה לעצמאים

החל משנת 2017, חלה חובה על בעלי עסק עצמאיים לבצע הפרשות לפנסיה, תחת התנאים הבאים:

• מלאו לו 21 שנים.
• הוא טרם הגיע לגיל הפרישה המוקדמת (נכון לשנת 2023 – 60).
• חלפו 6 חודשים מרישומו כעוסק במע”מ.

בשונה מעובד שכיר, שעבורו ההפרשה לפנסיה מחושבת מתוך תלוש השכר מדי חודש, עצמאי מחוייב להפריש מתוך הכנסתו החייבת, בהתאם לדו”ח שהוגש למס הכנסה, כמפורט במאמרנו מיסוי עצמאים.

שיעורי ההפרשה מתוך ההכנסה החייבת השנתית הנם:

• עד 70,380 ש”ח (נכון לשנת 2023) – 4.45% (כלומר, עד מחצית השכר הממוצע במשק)
• החל מ-70,381 ש”ח ועד ל-140,760 ש”ח (נכון לשנת 2023) – 12.55% (כלומר, עד השכר הממוצע במשק).

כלומר, עבור עצמאי שהכנסתו החייבת מעל לשכר הממוצע במשק חלה חובת הפקדה לפנסיה של 12,000 ש”ח בשנה (1,000 ש”ח בחודש) המהווים כ-8.5% מתוך השכר הממוצע במשק.

ניתן לראות כי קיים פער משמעותי בין חובת ההפרשה מהכנסתו ברוטו של שכיר (18.5%) לבין חובת ההפרשה מהכנסתו ברוטו של עצמאי (8.5%). מתוך כך, מומלץ לבצע הפרשות כעצמאים בשיעורים העולים על החובה הקבועה בחוק.

עבור עצמאים קיים קושי להעריך כבר במהלך השנה השוטפת מה תהיה ההכנסה החייבת עד לסוף השנה, ומשכך יש לבצע הערכת הכנסה, לקבוע סכומים להפקדה כהוראת קבע לקרן הפנסיה לאורך השנה, ובמידת הצורך לבצע הפקדה נוספת בסוף השנה, או לעדכן את הוראת הקבע, בהתאם לסכומים שיחושבו.

ההפקדות מבוצעות באופן עצמאי על ידי בעל העסק, אך ניתן ומומלץ להיעזר בסוכן ביטוח פנסיוני בביצוע התהליך.

עבור עצמאי בעל הכנסות כשכיר במקביל, מבוצע קיזוז בין חובת ההפרשה כעצמאי, לבין חובת ההפרשה כשכיר. כלומר, במקרים בהם ההכנסה כשכיר עולה על ההכנסה כעצמאי, והסכומים שהופרשו כשכיר (חלק העובד) גבוהים יותר מהסכומים שנדרש להפריש כעצמאי, לא חלה החובה להפריש כעצמאי. נזכיר כי מומלץ לבצע הפרשה לפנסיה בגין כל מקור הכנסה בנפרד, ללא תלות בהוראות החוק, על מנת להגדיל את החיסכון הפנסיוני, כפי שנסביר בהמשך.

נדגיש, כי הפרשות כעצמאי שיבוצעו לאחר תום שנת המס יזקפו לשנת המס בהן בוצעו (כלומר, הפקדות במהלך חודש ינואר יזקפו לשנה החדשה, ולא לשנה הקודמת).

קצבת הפנסיה

דיברנו על חובות ההפרשה לעצמאים ולשכירים, עתה ננסה להסביר את ההשלכות של הסכומים שהופרשו.

הסכומים מופרשים לקרנות הפנסיה ו”נעולים” עד להגעה לגיל הפרישה המוקדמת (נכון לשנת 2023 – 60). לאורך השנים, קרנות הפנסיה משקיעות את הסכומים הללו (לרוב בשוק ההון) על מנת להגדיל את ערך החסכונות לאורך זמן (מתוך שאיפה לשמור על ערכו של הכסף, האינפלציה הטבעית יכולה להביא לשחיקה של ערך הכסף לאורך זמן).

עם ההגעה לגיל הפרישה המוקדמת ניתן להתחיל למשוך את הסכומים שנחסכו כקצבה.

סכום הקצבה החודשית נגזר מסך החיכון הכולל, כשהוא מחלק במספר המכונה “מקדם הקצבה”.

מקדם הקצבה – מספר שאמור לייצג את מספר הקצבאות שקרן הפנסיה עתידה לשלם למבוטח, מיום תחילת התשלום ועד ליום מותו. מחושב לרוב על בסיס תוחלת חיים, מצב בריאותי, מרכיבים רפואיים נוספים (עישון, היסטוריית מחלות) ועוד.

הקצבה החודשית מחושבת כחלוקה של הכספים שנחסכו במקדם הקצבה, לכן השאיפה היא להגדיל את יתרת הכספים שנחסכו ככל האפשר.

לדוגמא, עבור יחיד שנחסכו עבורו 1,000,000 ש”ח ומקדם הקצבה שחושב עבורו הנו 200 (כלומר, צפוי לחיות כ-17 שנים מיום הקצבה הראשונה, 200/12), תחושב קצבה חודשית בסך 5,000 ש”ח, עד ליום מותו.

במידה והמבוטח נפטר לאחר 17 שנה (כלומר, חי מעבר למה שנחזה בעת חישוב מקדם הקצבה) הקרן ממשיכה לשלם את אותו הסכום שנקבע (ללא תלות ביתרת הכספים של החוסך בידי הקרן).

במידה והמבוטח נפטר לפני תום 17 השנים קרן הפנסיה מפסיקה את התשלומים (גם אם נותרו סכומי חיסכון בידי הקרן, למעט תוכניות הכוללות בתוכן מרכיב שארים).

אנו רואים כאן השפעה שונה של סוגים שונים של מבוטחים על יתרת הכספים בקופה, לפיה לעתים הקופה “מרוויחה” ולעתים הקופה “מפסידה”. על מנת לדאוג לשלם את הפנסיות כנדרש, הקופה מפעילה איזון אקטורי של תשלומי הפנסיה המחושב מדי רבעון, בצורה של הקטנה או הגדלה של הפנסיה החודשית, בהתאם לשינויים בחסכונות. לא לדאוג, לרוב השינויים הללו לא עולים על כ-2% ברבעון.

תקופת החיסכון

דיברנו על כך שניתן להתחיל למשוך קצבה מקרן הפנסיה החל מגיל הפרישה המוקדמת, שהוא 60, אך עם זאת פורשים רבים בוחרים לפרוש דווקא בגיל הפרישה (62 עבור נשים, 67 עבור גברים). להלן כדאיות אפשרית לפרוש בגיל פרישה ולא בגיל פרישה מוקדמת:

• עניין בעבודה – אין סיבה להתחיל למשוך קצבה במידה ועדיין יש עניין בהשקעה בעבודה ובקריירה.
• חוק פיצויי פיטורים מקנה זכויות לפיצויים עם ההגעה לגיל פרישה (ללא קשר האם העובד פוטר או התפטר). החוק לא חל במקרה של פרישה מוקדמת.
• קיימות הטבות במס (ולעתים פטור מלא) הנוגעות לקצבת הפנסיה, הניתנות לניצול מגיל הפרישה בלבד (ולא מגיל הפרישה המוקדמת).
• הגדלת החיסכון הפנסיוני, כפי שנפרט-

נניח שעובד מתחיל עבודתו בגיל 21 ועתיד לפרוש בגיל 67. לפניו 46 שנות עבודה ובתוך כך 46 שנות חיסכון פנסיוני.

כאמור, לאורך תקופת ההפרשות, קרנות הפנסיה משקיעות את סכומי החיסכון בשוק ההון.

תחת ההנחה ששוק ההון עושה תשואה שנתית של לכל הפחות 5% (בממוצע, לאורך 46 שנים), ניתן לראות שחיסכון של 10,000 ש”ח בגיל 21 יכול להיות שווה למעלה מ-90,000 ש”ח בגיל הפרישה (10,000*1.05^46). לצורך השוואה, חיסכון של 10,000 ש”ח בגיל 40 יהיה שווה כ-37,000 ש”ח (10,000*1.05^27) בגיל הפרישה.

כלומר, יש יתרון מובהק לחיסכון של סכומים גדולים יותר, בשלב מוקדם יותר בחיים.

שנות העבודה מגיל 60 ועד לגיל 67 (או 62) הן לרוב שנים בהן העובד נמצא בשיא השכר שלו, כך שמופרשים עבורו סכומים גדולים יותר לפנסיה ונצברות זכויות גדולות יותר לכספי פיצויים. פרישה מוקדמת הנה למעשה ויתור על הזכויות שניתן לצבור בתקופה הזו.

ההטבה במס

המדינה רוצה לעודד חיסכון פנסיוני, ומשכך קיימת הטבה משמעותית בגין כספים שהופרשו לחיסכון פנסיוני.

35% מהסכומים המופרשים לפנסיה (עבור עובד שכיר – חלק העובד בלבד), מהווים זיכוי במס (עד לתקרה שנקבעה בחוק).

עבור עובד שכיר, הטבת המס מחושבת מדי חודש בתלוש השכר. עבור עצמאי, הטבת המס מחושבת במעמד הגשת הדו”ח השנתי למס הכנסה.

בשונה מהדעה הרווחת, ניתן למשוך כספים מקופת הפנסיה בתקופה המוקדמת מהגעה לגיל הפרישה המוקדמת, אך בעת משיכת הכספים המדינה למעשה “מבטלת את ההטבה” ומחייבת את משיכת הסכומים במס בשיעור קבוע של 35%. כלומר, בעת ההפקדה מקבלים הטבת מס בשיעור 35%, אבל ההטבה הייתה לטובת חיסכון לפנסיה, כלומר אם לא שומרים את הכספים לתקופת הפנסיה, צריך להחזיר את הכספים שקיבלנו כהטבה.

עם ההגעה לגיל פרישה, ניתנת הטבה נוספת בצורה של פטור ממס על קצבת הפנסיה. סכום הפטור מחושב כתלות במספר גורמים, וביניהם ניצול פטור עבור כספי פיצויים לאורך השנים. הפטור ממס אינו פטור מלא וככלל, קצבת הפנסיה הנה הכנסה החייבת במס. ייתכנו מקרים בהם קצבת הפנסיה תהיה פטורה ממס כולה.

משרדנו עוסק במימוש זכויות לפטור לפנסיה (“קיבוע זכויות”) וכן בהערכת הסכומים להפרשה לפנסיה עבור עצמאים. למידע נוסף, ניתן לפנות לעמוד השירות שלנו הנוגע לעצמאים או לפרישה.

בכל שאלה, ניתן לפנות למשרדנו.